תלמי אברמוביץ כתב:האם הכוונה שסגסוגת או פולימר יכולים להיות הבסיס למוליך למחצה
( בסיס הכוונה ללא הזיהום)
בהחלט! השימוש בסגסוגות, בייחוד גליום-ארסניד (GaAs) נפוץ מאוד. משתמשים בסגסוגות אחרות בעיקר לרכיבים אופטו-אלקטרוניים כמו לדים ופוטודיודות (ראה תשובתי בעניין החומרים מהם עשויים לדים, בתחילת השרשרת). הזכרתי קודם לכן כי קיימים מוליכים למחצה מפולימרים. ובכן, תחום זה הוא חדש מאוד ונמצא בשלבים שונים של מחקר (של פיליפס למשל). ידוע לי כי פוליאנילין (Polyaniline) יכול בתנאים מסויימים לשמש מוליך למחצה, ואף הצליחו ליצור מעגל-משולב (שבב) הבנוי לגמרי מחומר זה - שהוא גמיש, ולכן ניתן לקפל את השבב והוא ימשיך לעבוד! היתרונות במוליכים למחצה פולימרים הם בעיקר היכולת ליצר אותם בצורות מגוונות בקלות רבה למדי, וגם התכונות האלקטרו-אופטיות שלהם (גם כאן, הם תלויים בסוג החומר). החסרון בהם - מהירות המיתוג שלהם איטית מאוד יחסית לרכיבים מבוססי סיליקון.
האם יש אפשרות (לא כלכלית) ליצור מוליך למחצה על בסיס יהלום
נושא זה חוזר שוב ושוב בשרשרת הזו, ולכן החלטתי לבדוק יותר לעומק את הנושא. מסתבר, שקיימת אפשרות תיאורטית ומעשית (!) ליצור רכיבים מוליכים למחצה על בסיס יהלומים (ליתר דיוק - יהלומים Type II, שהם טהורים יותר).
ראשית אציג את היתרונות שבדבר - מדוע יהלומים טובים יותר מסיליקון? מהירת המיתוג של טרנזיסטור העשוי יהלום גבוהה פי 32 מזו של טרנזיסטור סיליקון. כמו כן, יהלום עמיד הרבה יותר בתנאים קשים כמו חום גבוה (עד 700 מעלות ויותר), קרינה והתקפה כימית (לא זו של סדאם). היהלום הוא מוליך החום הטוב ביותר בטבע. הולכת החום שלו גבוהה פי 5 מזו של נחושת, ופי 13 מזו של הסיליקון. תכונה זו משפרת את יכולת סילוק החום הרב הנוצר בעת פעולת מעגלים משולבים, ומאפשרת להם לפעול במהירות יותר גבוהה. למעשה, כבר היום מעבדים העשויים מסיליקון יושבים על מצע מיהלום, המשפר את הולכת החום שלהם (היהלום הטהור הוא מבודד, כמו כל מוליך למחצה, אך הוא מבודד טוב יותר).
מאחר ואנו יודעים שהאפשרות התיאורטית לכך קיימת, קמו קבוצות מחקר רבות ששמו להן מטרה ליצור מוליכים למחצה על בסיס יהלום. מחקרים אלו חדשים מאוד, והתפתחויות רבות נרשמו מינואר 2000 ואילך. הבעיה העיקרית בייצור רכיבי מל"מ מיהלומים, הוא זיהומם המבוקר. ציינתי בעבר כי חנקן משמש באופן טבעי זיהום מסוג n ליהלום - טעיתי. חנקן לא יכול לשמש זיהום בעל שימוש ליהלום (לא אכנס לסיבה לכך כאן, אחרת אאלץ להכנס יותר מידי לפיזיקה של מצב-מוצק), ולכן מקובל יותר להשתמש בליתיום ובבור.
לסיכום - הבעיות ביצירת רכיבים מוליכים למחצה מיהלומים הן טכניות בעיקרן, ולכן זוהי רק שאלה של זמן עד שיצליחו להתגבר עליהן, ואנו נזכה לרכיבים מיהלום, המהירים הרבה יותר מרכיבים העשויים סיליקון (וזאת בשל התכונות התרמיות והחשמליות שתוארו קודם). חכו בסבלנות!
ומה לגבי הבדיל שנמצא באותו טור בטבלה המחזורית
הבדיל, וגם העופרת המצוייה באותו הטור, הם מתכות לכל דבר, ולכן הם מוליכים. ניתן להסביר זאת בכך שהם למעשה "גדולים מידי" על מנת לשמש מוליכים למחצה. הכוונה היא לכך שרמת הערכיות שלהם רחוקה כ"כ מהגרעין, ולכן צריך להשקיע אנרגיה מעטה מאוד על מנת לשחרר את האלקטרונים שלהם ולהוציאם ל-"ים האלקטרונים" השורר במתכת. באנרגיה של החומר בטמפרטורת החדר, וגם בטמפרטורות נמוכות יותר, כבר נמצאים מספיק אלקטרונים ברמת ההולכה כדי שהחומר יתפקד כמוליך לכל דבר. אולי ניתן להשתמש בבדיל כמוליך למחצה לטמפרטורות נמוכות מאוד (קרוב לאפס המוחלט), אך זוהי ספקולציה שלי, כל אחד מוזמן לבדוק בזמנו הפנוי.
בברכה,
גיא יונה